הָעֲנָנִים לֹא מִזְדַּקְנִים

הָעֲנָנִים לֹא מִזְדַּקְנִים
וְאֵין קְמָטִים בִּשְׁמֵי הַתְּכֵלֶת.
לָאֹפֶק לֹא כּוֹאֵב הַגַּב.
הַיָּם אַף פַּעַם לֹא מִתְעַיֵּף.

בָּרָק אֵינוֹ הוֹפֵךְ גַּחֶלֶת,
אוֹ רַעַם, לַחַשׁ אֵין אוֹנִים.
הָרוּחַ מִמּוֹתָהּ נוֹלֶדֶת
כְּפֶנִיקְס לְעוֹפֵף נִצְחִית.

אַךְ קַרְחוֹנִים אוֹכְלִים עַצְמָם.
גַּם יַבָּשׁוֹת אוֹבְדוֹת בַּיָּם.
וְהֶהָרִים מִתְפּוֹרְרִים.
סְלָעִים מִדַּרְדְּרִים בְּלִי הֶרֶף.

וְסַחַף סַחַף נְהָרוֹת...
אַט אַט עֵצִים מִתְכּוֹפְפִים,
קוֹרְסִים אָחוֹר, לֵאִים עַד מָוֶת.
לִבָּם יָבֵשׁ, שְׁבוּרֵי יָדַיִם.

צוֹמְחִים עִתִּים עַל שְׂפַת הַתְּהוֹם
וְקִיּוּמָם הַגֵּא רוֹפֵף.
גַּם אִם יִחְיוּ מֵאוֹת שָׁנִים...
עֵצִים דּוֹמִים לִבְנֵי אָדָם.