לכל אחד או אחת יש סיפור על הדייט הכי גרוע ואצלי, היות וזה כבר ספור מלפני שנים רבות, אני יכול לכתוב עליו בכלליות כי הוא מצחיק עלוב פתטי שכזה. יצרתי קשר עם ארכיטקטית, שמבוגרת ממני בכמה שנים והנה נשמעה מתלהבת, כמו מישהי, שממש חדשה בהכרויות. נסחפה חבל על הזמן. ניסיתי לצנן קצת את התלהבותה אך לשווא. נסעתי לכפר סבא לאיזה בית קפה במרכז העיר ולא הייתה חניה בכלל. חניתי במרחק של איזה קילומטר. ואז ראיתי אותה יושבת ליד שולחן. היא נראתה כמו איזו נערת פלייבוי מדהימה, כאילו בלי קשר לגיל שלה. ראיתי אכזבה עצומה בעיניה. בכל זאת התיישבתי והתחילה שיחה. דיברתי על התחום, שהוא אולי היחיד שיש לי בו קצת ידע, חוץ ממכוניות והיא התגלתה כאשה משכילה שמבינה גם ספרות וקראה לא מעט. השיחה הייתה קולחת ונחמדה, בעיני לפחות... אבל אז לקחה פתאום את רשות הדיבור. קטלה אותי בארסיות שממש קשה להבין, אלא אם נזכרים בהתלהבותה הקודמת. שכחתי לציין, שכשראתה אותי, אמרה באכזבה: אבל אתה ילד, רק ילד, ואני הופתעתי לרעה, ושאלתי אותה, אם היא רוצה שאוציא תעודת זהות. אמנם יש לי פנים צעירים משום מה וכל הסיפור הזה כאמור הוא מלפני שנים רבות. ואז היא קטלה אותי ואמרה שאני מרוכז רק בעצמי ומדבר רק על עצמי, מבלי שהבינה את הדבר הכי פשוט, שאני בעצם ביישן וקשה לי לשאול שאלות אישיות. כדי שהסיטואציה תהפוך למגוחכת לגמרי תפסתי פתאום התכווצות שרירים בירך שמאל וקמתי וניסיתי בקפיצות לנער את השריר וכל זה כשהיא ממשיכה וממשיכה לקטול אותי עד מוות. טוב, אני מנומס וכל זה... אמרתי, שאני מבין שזה לא זה ומברך אותה לשלום ושתצליח. ואז היא אמרה לי את המשפט הבא, שבגללו לא יצאתי לדייטים איזה חצי שנה אחר כך: מה?! עכשיו תשפיל מבט ותזחל חזרה למאורה שלך... ראבאק. לא עניתי כלום. גררתי רגליים מדוכדך לגמרי עד לרכב הרחוק שלי והסתלקתי משם. מדוע הייתה צריכה להיות אכזרית כל כך. לגמור בנאדם לגמרי. הבחורות היפות והסקסיות האלה. רק למעטות מהן יש נשמה אמיתית. אז זה היה הדייט הגרוע ביותר. בכלל... כבר שלוש שנים או ארבע לא יצאתי לדייט. ככל שאתה ותיק יותר בהכרויות אתה דוחה את המפגשים האלה. עם הזמן אתה הופך לעוד רוח רפאים מוזרה של ההכרויות. איך אומרים בהארי פוטר... רוחות הרפאים של הווגוורטס נשארו בבית הספר כי פשוט לא היה להם כוח 'להמשיך'. וכך גם ותיקי ההכרויות. אם בני הדורות הקודמים היו מוותרים פשוט בשלב מסוים על כל העסק וחיים חיי שלוה אמנם קודרים קצת, אך בלי כל האשליות הממוחשבות האלה, היום, עם המחשב ואשליית הקשר שלו, זה כמעט בלתי אפשרי. אתה צריך להיות אדם נדיר וחזק במיוחד כדי לפרוש סופית אל 'הלבד הגדול'.. אל הבדידות הצרופה. ומי האדם שחזק עד כדי כך. אולי אחד מאלף...
נכתב על ידי
trubadur, גבר בן 66 מחולון, בתאריך 17/10/2014
(סיפור זה נצפה 7,354 פעמים)