~~נְאוּם הַיֶטִי אֶל אֶרֶץ הֶהָרִים:
שְׁכוּנוֹת צְלָלִים, יַעֲרוֹתַיִךְ.
כְּבִיסַת עָלִים עַל כָּל עָנָף.
גֵּבֵי סְלָעִים מְלֵאֵי שַׁלֶּכֶת,
בֵּין אִילָנוֹת חוֹלֵי רַשְׁרֶשֶׁת.
פִּכְפּוּךְ פְּלָגִים עַל מוֹרְדוֹתַיִיךְ.
מַשַּׁק מָעוֹף שֶׁל בְּנֵי כָּנָף.
עַל אֲחָוִים פָּרַשְׂתְּ מַמְלֶכֶת
פְּרָחִים, כִּמְנִיפַת הַקֶּשֶׁת.
הַצַּמָּרוֹת מִסְתּוֹדְדוֹת
וְלוֹאֲטוֹת הֶמְיָה רוֹגֶשֶׁת.
עֲצֵי אָשׁוּר, אַשּׁוּחִיּוֹת
וַאֲרָזִים, אַלּוֹן וְאֹרֶן.
רָזִים, תַּעְתּוּעֵי סוֹדוֹת,
עִם אוֹר וְצֵל פְּרוּשִׁים כְּרֶשֶׁת.
עֵצִים שְׁבוּרִים בַּגֵּאָיוֹת,
אַךְ עַל צוּקִים, גֵּאִים כְּמוֹ תֹּרֶן.
שׁוּב אֶעֱלֶה אֶל מְרוֹמַיִךְ,
מַעֲרֻמַּיִךְ, הַצּוּקִים.
אָהַבְתִּי מֶתֶק לַחְשׁוּשַׁיִךְ,
בְּאִם רָפִים הֵם... רְחוֹקִים.
אֶרְאֶה אֶת נַחְשׁוֹלֵי הָרוּחַ
עוֹבְרִים בַּאֲמִירֵי הַמַּחַט
הַזְּעִירִים, הַרְחֵק תַּחְתַּי.
אֶת שְׂעָרֵךְ סוֹרְקִים בְּנַחַת.
פֹּה, בַּפְּסָגוֹת, אֵין נִיד צַמֶּרֶת.
שְׁמוּרוֹת רַק לִי הֵן לְמִשְׁמֶרֶת.
לַשָּׁוְא, עֵצִים גּוּצִים, גִּבְּנִים,
נֶאֱחָזִים בָּעֲנָנִים.
הוֹ, הַחֻצְפָּה הַיְּרַקְרֶקֶת,
לְהַעְפִּיל עַד קְצֵה הַגַּג;
אַךְ לֹא לָכֶם פִּלְאֵי הַשֶּׁקֶט
שֶׁל חֹד הַשֶּׂגֶב הַמֻּשְׁלָג.
פְּסָגוֹת קָרוֹת, נֶאְדָּרוֹת
וּמִדְרוֹנוֹת צְחוֹרִים מִצְּחוֹר
עִם מַפּוֹלוֹת נֶהֱדָרוֹת
וּמִי מַפֹּלֶת יַעֲצֹר.
עַל בְּנֵי אֱנוֹשׁ פֹּה אֲוַתֵּר.
בָּדָד, יָּפִית לִי שִׁבְעָתַיִם.
עָיַפְתִּי מִלְּהִסְתַּתֵּר
בַּמְּעָרוֹת שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
הַמְטַפְּסִים עַל הַחוֹמוֹת;
גַּלִּים גַּלִּים, חַסְרֵי כָּל עֹמֶק.
כְּסִילִים, עִם שְׁאִיפוֹת רָמוֹת,
עוֹלִים בְּטוּר מִיְּרֹק הָעֵמֶק...
אָהַבְתִּי קְצָת לְהַפְחִידָם,
אַךְ הֵם נוֹפְלִים לַתְּהוֹם: הוֹ, יֶטִי!
כֹּה שַׁבְרִירִי הוּא הָאָדָם;
יְצִיר פָּתֶטִי, רַע וּפֶתִי.
חֲסַר כָּבוֹד לְהוֹד הַטֶּבַע.
רוֹעֵץ כָּל מַה שֶׁנָּע וְחַי.
יוֹצֵק בֶּטוֹן עַל כַּר וְגֶבַע
וּבִיב שׁוֹפְכִין מַזְרִים לַגַּיְא.
לָכֵן, נֶחְבֵּאתִי בַּנְּקָרוֹת.
כִּי אֵין הַיֶּטִי מִתְרוֹעֵעַ...
אַךְ פַּעַם חָי פֹּה בַּיְּעָרוֹת,
אָדָם, לוֹ הַבְּדִידוּת קָמֵעַ.
הוּא נָע וָנָד נִסְעַר, בְּלִי כּוֹחַ.
אוּלַי הִרְהֵר: כֹּה רַע לִי, אֶחָא,
אַךְ בָּאתִי רַק כְּדֵי לִשְׁכֹּחַ,
וְלֹא לִתְהוֹת עַל מַעֲשֶׂיךָ.
דְּמוּתוֹ הָפְכָה אַט אַט מֻכֶּרֶת.
כָּבוֹד רָחַשְׁתִּי לְגַבּוֹ...
כְּשֶׁהִתְאוֹשֵׁשׁ, חָזַר לַקֶּרֶת,
אֲבָל הִשְׁאִיר פֹּה אֶת לִבּוֹ.
נכתב על ידי
trubadur, גבר בן 66 מחולון, בתאריך 23/12/2014
(סיפור זה נצפה 7,308 פעמים)