למרות שאני נשוי כבר עשרים וחמש שנה לזיוה, אין לי פילגש. לא הולך בדרכי ידידי, שכל אחד מהם מתרברב בפילגש שלו. עידן המתירנות פסח עלי כליל. נשארתי מרובע ושמרן פה ושם בגדתי באשתי עם קומץ קונות שעשו לי עיניים בחנות הנעליים שלי, לא יותר. החיים שלי מרובעים אבל תודה לאל מסודרים ושקטים, בית, עבודה, בית. לפני חודשיים נסעה אשתי לאמריקה, לבקר את הבת הנשואה הגרה בניו-יורק האמת שהיה לי קשה מאוד בלי האשה. הרגל נעשה טבע שני, הבית היה ריק, חשתי עצמי כמו אדם בודד על אי בודד, כמו רובינזון קרוזו. את הערבים ביליתי ע"י הטלוויזיה על כוס תה, נרדם מול האקרן המרצד, אחרי מספר ימים התחלתי להשתעמם, לא טוב היות האדם לבדו, השעמום והבדידות אוכלים כל חלקה טובה. כאשר חשתי בשעמום האוכל בי , טילפנתי לחברי מנוער דני,נשוי מזה שנים, אב לילדים, פלרטטן ידוע ונואף בעל מוניטין. סיפרתי לו על בדידותי הקשה, "נפלא נפלא" פסק. "תוכל לנצל את הזמן נהדר, תמצא מישהי ותעשה חיים". "אין לי עם מי" אמרתי דוגרי. "יש לי מספר טלפון" אמר דני. "אתן לך אותו, גרושה, נחמדה, יש לה שתי בנות בתיכון, גרות אתה בבית. תוכל לקבוע אתה, אוהבת לאכול טוב, תשתה יין אדום , והיא כולה שלך". למחרת טלפנתי, סיפרתי לה על עצמי, הצעתי שניפגש, הסכימה. בערב התגלחתי למשעי, התקלחתי, לבשתי את החליפה הכי יפה ונסעתי לביתה לאסוף אותה. נראתה טוב, באמצע שנות הארבעים שלה, שמנמונת, חייכנית, שאטנית, תסרוקת קארה, לבושה בשמלת ערב שחורה. ענק פנינים לצווארה. הלכנו למסעדת פאר . הזמנתי את הטוב ביותר, גם יין אדום כמובן.אכלה טוב, ממש טרפה, שתתה הרבה יין, השיחה קלחה. היתה עליזה. חשתי כמו בגן עדן כמו אחד הצדיקים האוכלים מבשר הלוויתן ושותים מיין המשומר.היין נסך בי בטחון, הצעתי לנסוע לביתי. "קדימה הפועל" אמרה מצחקקת. הגענו לדירה, ישבנו בסלון, שמענו מוסיקה, שתינו עוד יין. נישקתי אותה בהתלהבות כמו צעיר בן עשרים, הגיבה בסערת חושים. הובלתי אותה לחדר השינה החשוך. "עלי להתקלח, אחר כך אתה תתקלח", ציוותה. בחוסר סבלנות המתנתי עד שתצא מחדר האמבטיה, יצאה ומגבת גדולה עוטפת את גופה. נשקתי לה קלות וזינקתי לחדר האמבטיה, התקלחתי כמצוותה, לבשתי חלוק ויצאתי אל חדר השינה החשוך. שכבה מתחת לשמיכה מכוסה עד למעלה מראשה. השלתי מעלי את החלוק, נכנסתי מתחת לשמיכה, נגעתי בה, חשתי משונה, דומה היה, שאני מכיר היטב את גופה. נשקתי לה, במקום להחזיר לי נשיקה, מיעכה באכזריות את אשכי. צרחתי בבעתה.הדלקתי את המנורה הסמוכה למיטה. כשראיתי אותה כמעט התעלפתי, דמי אזל מפני, הייתי חיוור כסיד ורועד. היתה זו אשתי, עירומה לגמרי, מכה, בועטת, שורטת, נושכת ומורטת את שערותי. "בוגד! זונה! שקרן! נוכל! אני נוסעת לבקר את הבת ואתה מביא זונה הביתה? למיטה שלי?! עכשיו הכל בלגן גדול. היא הלכה לעורך דין, הגישה תביעה לגרושים , תובעת מחצית מהרכוש המשותף ומזונות דמי-עתק. אני שבור, מבולבל, מיואש, שכרתי עורך דין למשפט . מכתב התביעה שהגישה אשתי למדתי את הסיפור, היא קיצרה את הביקור אצל הבת. החליטה להפתיע אותי. נכנסה לחדר השינה בשקט בשעה שהתקלחתי, כשגילתה את הגרושה, השליכה אותה החוצה, את הבגדים זרקה אחריה. את השאר גיליתי מתחת לשמיכה, שם הסתתרה האמת העירומה. |