אני בת שלושים ושלוש, רווקה, נאה מאוד, חטובה ,בלונדינית, מטופחת, הגעתי לתל-אביב עם תום השירות הצבאי לפני שלוש עשרה שנה, התערתי בעיר הגדולה עד כדי כך שאני מגדירה את עצמי כתל-אביבית מלידה, אני מתפרנסת בכבוד כמזכירה בכירה של מנכ"ל בחברה גדולה.בסך הכל אני מרוצה מחיי עד היום לא מכרתי את עצמי לשום גבר תמורת "תמיכה" כזו או אחרת, את החברים שלי אני בוחרת בשל תכונותיהם והופעתם ולא בשל תמורה כספית כלשהי. בדרך כלל אני לחוצה בזמן עבודה ,נסיעה הביתה, החלפת בגדים,שלוש פעמים בשבוע אני מתעמלת במכון כושר בשנה האחרונה אין לי חבר קבוע, אני מרבה לצאת עם ידידים לסרטים מסיבות ולארוחות ערב. בשל הלחץ אנני מבזבזת זמן יקר, אני דינמית החלטית ומהירה בתנועותיי, כה מהירה ולחוצה בזמן עד שבחודשיים האחרונים התחלתי להתפשט במעלית, חלילה וחס לא התפשטתי לגמרי במעלית, רק חלצתי את נעלי עקב, הסרתי את המעיל, פתחתי את כפתורי החולצה, מעולם לא עשיתי זאת בנוכחות מישהו, תמיד התחלתי להתפשט לבד במעלית.

לפני חודשיים הגעתי הביתה בשמונה בערב מיהרתי מאוד ידיד  אמור היה לבוא ולקחתני לסרט. הייתי אמורה להספיק לשתות קפה, להתקלח, לחפוף את השיער לייבשו ולהתלבש. כרוח סערה נכנסתי למעלית, לחצתי על כפתור הקומה החמישית, והתחלתי להתפשט, חלצתי את הנעליים, הסרתי את מעילי הקצר, פתחתי את כפתורי החולצה והתכוונתי לזנק לתוך דירתי. לפתע עצרה המעלית בקומה השלישית גבר גבוה נכנס לבוש חליפה בהירה פלט שלום ולחץ על כפתור המעלית לקומה הראשונה, תקע בי מבט יוקד, חודר ,ומפשיט. אחר מבלי לומר מילה החל בזריזות לפתוח את חגורת מכנסיו, טרם אמרתי גק רובינסון והגבר השיל את מכנסיו ונשאר עומד במעלית לבוש תחתונים קטנים בצבע שחור. בעתה אחזה בי, צרחתי, למזלי הגיע המעלית לקומה החמישית ואני זינקתי ממנה כל עוד רוחי בי מצווחת וזועקת. ביד רועדת פתחתי את דלת הדירה ובמהירות נכנסתי לדירה ונעלתי את הדלת מאחורי. אחר ישבתי על כורסא בסלון, רועדת כולי ומעשנת בעצבנות. אותו ערב הייתי חסרת שלווה לחלוטין, לסרט איחרנו בגללי, לא נתתי תשומת לב לבן לוויתי, שמחתי שחזרתי הביתה לישון בגפי, לאחר שבוע קיבלתי הזמנה למשטרה. "חקירה" כך היה כתוב לא נתתי דעתי לכך, הגעתי במועד לתחנת משטרת "לב" תל אביב. "תשבי" אמר לי החוקר. ישבתי בשלווה רגועה לא יודעת למה. "את חשודה בעבירה" אמר לי החוקר. "אני? יש לך טעות!" גיחכתי בבטחון. " את חשודה בשידול למעשה לא מוסרי, בזה שביום   15-8-2010 בשעה 2000, במעלית בביתך התפשטת ועל ידי כך שידלת את הגבר שהיה במעלית למעשה בלתי מוסרי, זכותך לא למסור כל הודעה, אולם אם תבחרי למסור הודעה היא תוכל לשמש נגדך כראיה בבית משפט, הבנת?" שאל החוקר בקול קשוח. התחלתי לרעוד ידיי רטטו אט אט התחלתי לספר לחוקר את כל מה שארע. " לא מכירה את הגבר, לא התכוונתי לשדלו או לפתותו פשוט מיהרתי מאוד, לא תיארתי לי שהמעלית תעצור בקומה השלישית ומישהו ייכנס לתוכה". החוקר נשמע חכם ומבין הסביר לי שאת התלונה הגישה אשתו של הגבר שנסע עמי במעלית. "הוא כנראה חשש שאת תתלונני נגדו, אז כדי להקדים תרופה למכה סיפר לאשתו שאת התפשטת במעלית לגרות אותו ולפתות אותו, אשתו באה למשטרה והתלוננה עלייך". סוף פסוק: התיק נגדי נסגר, המשטרה האמינה לי, מאז אותו מקרה אני לא בלחץ, לא ממהרת, החפזון הוא מהשטן.