זה כואב, זה שורף מבפנים, זה בעיקר מתסכל, אף שאני יכול להבין זאת. להבין - לעולם לא להשלים.

אתרי ההכרויות עמוסים לעייפה בעלמי חמודות המציגים עצמם כמי שמחפשים דבר מה רציני, אך אלו אותם אלה המסתירים את זהותם האמיתית, לרבות השם וסטטוס משפחתי, וכל קשר בינם לבין רצינות הוא מקרי בהחלט, שהרי למן השיחה הטלפונית הראשונה עם גולשת המחפשת אהבה רצינית, הם מביאים לידיעתה את העבודה כי הם חושקים בסטוץ, ובעוד כל מיני הצעות הזויות. מתסכל אותי שיתרונם עליי מובטח מראש. אותה אישה שמקפידה להבליט בכרטיסה כי מחפשת רציניים בלבד, תיעתר להזמנת דייט מעכשיו לעכשיו מבחור שבסך הכל כתב לה חצי שורה "היי, אשמח להכיר", ואת מכתבי המפורט, הכנה, תקפל בנימוס ולרוב לא תשיב. זה שורף, זה כואב, זה מתסכל, אך אני יכול להבין זאת, אני יכול להבין את הרתיעה מכיסא גלגלים, שהרי אנחנו חברה שהולכת אחורה - לא קדימה. פעם קראתי את המשפט "רושם ראשוני לא מקבל הזדמנות שנייה" , מדהים כמה המשפט הזה נכון, אבל דווקא משום שהמשפט הזה עובד לשני הכיוונים, הכתיבה שלי היא שמאפשרת לי את ההזדמנות לקבוע כיצד ייראה אותו רושם ראשוני. הגם שכתיבתי היא לי עוגן במים המושכים אותי מטה.

אינני מרשה לעצמי לוותר עד שלא אקבל נקישה על דלת ביתי, שבפתנה יעמוד שליח האל ויאמר לי "בדקנו בארכיון העתיד שלך, וזה לא יקרה", עד שנקישה כזאת תגיעה לא אוותר כי טעם הכניעה מרה היא מטעם הלבד