אדם מתבגר, מזדקן. הופך להיות יותר ויותר זהיר בשיפוטיו בלא עניין של זוויות הראיה שונות. הוא הופך להיות חביב יותר לאנשים וכבר לא יתבייש להיראות סנטימנטלי ורך במידה מסויימת. הוא לא יהיה נבוך מזה. לא יפחיד אותו לדבר על הבדידות והמוות שפעם חשש מהם. על הנעורים שעברו. תנועה פנימית של האדם שיידע לראות באופק תבנית שמסתיימת. המחשבה כבר לא מסתירה את הנוף אלא מחדשת אותו בצבעי ניטרליות.
זה פרדוקס מצחיק והסוד הוא פשוט: לא צריך לשמור בראש את נסיבות העיקריות לנצחונות והכשלונות שלך ... תקבע את הקצב, מניח את ספר החיים ומסתכל אל העולם שנפתח לך. הוא לא יברח בעצם לשום מקום.
נכתב על ידי
ברכה, אישה בת 53 מקרית מוצקין, בתאריך 18/06/2023
(סיפור זה נצפה 956 פעמים)