בס"ד
חמורו של האיכר נפל לבאר הישנה והיבשה. החמור החל לנעור ולקרא לעזרה. האיכר לא ידע מה לעשות, מאחר והחמור ממילא היה כבר די זקן, והבאר יבשה ועומדת ליפול, החליט האיכר לקבור את החמור בתוך הבאר ובאותה הזדמנות גם לסתום אותה. קרא האיכר לכל שכניו, כולם באו אם אתים החלו לעדור זבל לתוך הבאר. תחילה החמור נער אך אחרי מספר רגעים הוא השתתק. האיכרים המשיכו לעדור זבל לתוך הבאר, והחמור שותק. הלך האיכר והציץ לתוך הבאר ולהפתעתו הרבה ראה כי החמור עומד בבאר על ארבע רגליו, כל פעם שכף זבל הושלכה עליו, הוא ניער אותה מגבו ודרך עליו, כך הלך הזבל והצטבר בקרקעית הבאר ועם כל כף נוספת החמור עלה עוד ועוד מספר סנטימטרים למעלה כך, עד שהבאר התמלאה והחמור צעד החוצה מן הבאר הנטושה.
המסקנה: היא שלעיתים היצר הרע מנסה לקבור את מעשיו הטובים של האדם שבאמצעות תחבולות משונות מכביד עליו עד מאוד עד שנראה כי האדם לא נושא עוד בנטל המשא והוא ממש כורע תחתיו. אולם ניתן לנהוג אחרת כפי המשל האמור הבא ללמדנו שעל אף כי היצר עומד לנצחנו עלינו להשתמש בו לצורך התרוממות ולא לכרוע תחת המשא.
(המשל מובא מ"חסדי אשר וחיה")
ממני מלאך בלבן עבדכם הנאמן
נכתב על ידי
אהבה אמיתית בלבד, גבר בן 62 מלוד, בתאריך 03/12/2009
(סיפור זה נצפה 4,870 פעמים)