בס"ד
היה זה בבוקר יום שלישי, 1 בספטמבר, שנה זו, מעט לפני השעה 7:30.
ברדתי מהבית למכולת פגשתי בקומה חמישית את שכנתי, ושאלתי לשלומה.
"בסדר" ענתה בשפה רפה.
כשהמשכתי לרדת קראה לי ושאלה "יש לי בעיה במחשב. מתי תוכל לבדוק מה קורה?".
היות והיה לי מעט זמן פנוי עניתי "עכשיו. מתאים לך?".
נכנסתי וטיפלתי בבעיה שהיתה.
כשפניתי לצאת ראיתי כי ליד הדלת מונח ילקוט.
הסתובבתי והבטתי בפניה.
"זה של משה" אמרה בעיניים דומעות "בעוד חודש יש לו בר מצוה".
הורדתי את ראשי ויצאתי כשדמעות בעיני....
משה היה בנה היחיד.
ביום ראשון, 1 בספטמבר 2002, יצא משה, בשעה כמו זו המוזכרת לעיל לערך, בלווית שכן בוגר, לכיוון בית הספר. לקראת יומו הראשון בכתה א.
בעוברם במעבר החציה, הנמצא בסמוך לבנין, הגיח רכב שפנה ימינה במהירות, ופגע במשה, במלווהו, בשוטר שהיה במקום ובעוד 2 בחורים. משה נהרג מהפגיעה, ומלווהו נותר נכה עד עצם היום הזה.
השוטר נפטר בדרכו לבית החולים.
2 הבחורים הנוספים נפצעו קל.
אנא מכם !!!
זכרו !!!
ההגה הוא הנשק האכזרי ביותר !
נהגו בהתאם לחוק !!!
ילדינו חפצי חיים !!!!!!!!
(הסיפור הזה מובא ונשלח לי ע"י חברי דוד ממן למייל ויש אישור ממנו)
ממני עבדכם הנאמן מלאך בלבן
נכתב על ידי
אהבה אמיתית בלבד, גבר בן 62 מלוד, בתאריך 12/11/2009
(סיפור זה נצפה 4,122 פעמים)
