בס"ד
מעשה בר' ישראל סלנטר זצ"ל (סנגורם של עם ישראל)שנסע ברכבת מהעיר קובנא לוילנא. כדרכו, נסע יחידי בלי מלווים והיה כאחד מפשוטי העם, על ידו ישב אברך ר' ישראל בקרון המיועד למעשנים ועישן סיגריה, פנה האברך בגסות לר' ישראל ואמר שאינו סובל את ריח העישון. לא ביקש רבי ישראל להצטדק שהקרון מיועד למעשנים, אלא ביקש את סליחתו וכיבה את הסיגריה. לא עברו רגעים מועטים ושוב נשמע קולו הנרגז של האברך: "אי אפשר לשבת בד' אמות של הזקן הזה, הוא פתח את החלון ומכניס קור בעצמותינו". רבי ישראל המשיך בנחת להצטדק: "סלח לי. לא אני פתחתי את החלון, ואם הדבר מפריע אסגרנו". קם וסגר.
כשהגיע הרכבת לוילנא, המתין קהל רב אשר בא להקביל את פני הגאון ישראל וקדושו, ראה האברך ותמה: "מהי התקהלות זו?" נגש ושאל לאחד מהקהל. תמהו עליו: "האינך יודע כי רבינו ישראל מסלנט בא עתה?!" הוא זיהה את האיש וחשכו עיניו. כל הלילה נדדה שנתו וכליותיו יסרהו במי הוא התגרה ואת מי השפיל. למחר בבוקר הלך לאכסניתו של רבי ישראל, ששהה בבית חתנו. טרם הספיק לפצות פיו הקדימו רבי ישראל בסבר פנים יפות: "שב בבקשה, מה שלומך? הכבר נחת מהדרך"? האברך נדהם מקבלת פנים לבבית זו ופרץ בבכיה ובקש סליחה ומחילה,
רבי ישראל עודדו שלא יצטער, וגילה לו שאין בלבו שום טינה עליו חלילה. אין אדם עומד על דבר אלא אם כן נכשל בו. נכנס עמו בשיחה בתורת המידות והמוסר שעה ארוכה. כשקם ללכת תפסו רבי ישראל ושאלו: שמה תאמר לי לשם באת לוילנא? האברך גילה לו כי בא לכאן להשיג "סמיכה" לקבלת היתר שחיטה. "אם" כן, צוהל רבי ישראל, בידי לעזור לך להשיגה. חתני הרי הוא מראשי הרבנים בעיר, ואני כבר אדאג שהוא יתן לך מה שאתה צריך".
הדלתות כבר נפתחו לפני האברך ההוא... חתנו של רבי ישראל מיד מקבלו לחדר והחל לגלגל עמו שיחה בהלכות שחיטה. הוא תהה על קנקנו ומצאו ריק. אין הלה יודע בהלכות שחיטה, בדיקות וטריפות, וכשם שהיה מלא בעזות ובמידות מושחתות כן היה מנוער מחכמה. ניחמו רבי ישראל: "חזקה שאתה יגע עדיין מהדרך, תנוח מעט ותבוא שנית עוד ימים מועטים". בקושי מצא האברך את הדלת והסתלק. עברו ימים אחדים והאברך לא חזר. רבי ישראל שהצטייד בכתובתו מראש הלך בכבודו ובעצמו והמציא את עצמו אליו. נכנס לפונדקו ושאלו מדוע אינו שב? השיב הלה "מחזיק אני טובה לרבינו, הוא פקח את עיני, אני מכיר את מקומי ואחזור מיד לביתי". לא הרפה ר' ישראל ועודדו והמריצו לחזור ללמוד היטב הלכות שחיטה. הלך ומצא לו שוחט מובהק שילמדנו את כל הדינים וספק לו כל אותו הזמן את כל צרכיו.
לא עברו ימים מועטים ועמלו של ר' ישראל נשא פרי. האברך למד במרץ ושקידה את ההלכות, השתלם לשוחט מומחה והוסמך על ידי כמה רבנים גדולים.
ולא נתקררה דעתו של ר' ישראל, עד שמצא עבורו קהילה הגונה שהושיבוהו בכבוד בתוכה... וכששאלו את ר' ישראל וכל כך למה? השיב: "כשהלה בא אלי וביקשני סליחה, אמרתי לו כי אני מוחל לו במחילה גמורה ואין בי עליו שום טינה, ובאמת אמרתי את הדברים בלב שלם. אך היות ואני רק בשר ודם חוששני שתתגנב בליבי איזו קפידה ושנאה עליו, לכן השתדלתי לחפש כל מיני הטבות לגמול לו ולהוציא מלבי כל חשש טינה.
(הסיפור מובא מ"ספר חיי המוסר".ומילקוט "לקח טוב")
ממני עבדכם הנאמן מלאך בלבן
נכתב על ידי
אהבה אמיתית בלבד, גבר בן 62 מלוד, בתאריך 10/11/2009
(סיפור זה נצפה 5,270 פעמים)