"בתוך ים הדמעות הוא שוחה לאיטו - לא תמיד הוא בולט או ניכר בחשיבותו.
בתוך ביצת תאוות שנולדה מפורקן - של יצרים אסורים ומה שרחוק ממותר.
שם הוא צמוד לקונכית האבק - שהצטברה במשך שנים מתחושה של מחנק.
זהו דג של זהב שמרבה רק לשתוק - כולם אוהבים שהוא חמוד וגם מתוק.
אולי הוא שליח להגשים משאלות - אחד שמקריב אך נשאר חסר חוליות.
הם רוצים ללטף - לעשות חסדים -לטשטש את הרוע ולהפחית נזקים.
אך הדג מרוחק ושוחה במעגלים - מנסה לאסוף בדרכו עוד דגים קטנים.
שפתיו דובבות אך זעקתו נשמעת למרחקים - צעקתו היא רבה ושוברת סלעים.
בתדר גבוה הוא צורח לאל שבמרומים - שיואיל בטובו לרדת למעמקים.
את גרעין האהבה שחבוי במסתרים - קשה לבקע כמו לשבר ההרים.
הגרעין הוא רקוב וחסר תקנה - כולם כבר רצו להשליכו לאשפה.
והדמעות ממיסות את הגרעין לאיטם - מסלקות בתעוזה כל מי שבז לנוכחותם..
ופרי האהבה בוקע לאיטו - מלווה בקרני השמש החושפים את יופיו..
בתוך ים של דמעות היצרים נרגעים - ביודעם לתבלן את טעם החיים.
וחלום שהיה מקור אכזבה - נולד מחדש במים מתוקים שהתהוו לבריכה."
נכתב על ידי
מעין דויד, גבר בן 47 מבת ים, בתאריך 13/03/2019
(סיפור זה נצפה 2,591 פעמים)